שתי תובנות קצרות על פרגון עצמי

פרגון עצמי הוא חשוב ואפילו חיוני עבורנו על מנת לתחזק מנטליות בריאה וחיובית. אני פוגש שני מקרים קלאסיים של אנשים שלא מפרגנים לעצמם מספיק, או שמפרגנים לעצמם יותר מדי. הסוג הראשון מאוד נפוץ ומאפיין מאוד אנשים חכמים, אינטליגנטים, רגישים ומודעים לעצמם - ובדרך כלל מאוד ביקורתיים ושיפוטים כלפי עצמם - לרוב באופן מוגזם ולא הוגן. התעמקתי בעבר בסיבות מדוע קיים מצב כזה - אבל התרופה היא פשוטה יחסית: ללמוד לפרגן לעצמנו בעקביות ובהדרגה - על כל פעולה חיובית שעשינו, קטנה ככל שתהיה. מדובר בהרגל בריא לכל דבר ועניין - שגם הוא דורש אחריות והתמדה - ויחד עם זאת תורם משמעותית למנטליות בריאה וגישה חיובית ואחראית לחיים. הצד השני מתרחש כשיש מי שמפרגן לעצמו יתר על המידה - גם כשלא צריך. בדרך כלל באופן לא בריא כגון צריכת מתוקים ואכילת יתר, צפייה מרובה בטלוויזיה ובסרטים, עישון סיגריות וכד׳. היכולת לפרגן לעצמנו היא נהדרת - כאשר מתקיימים בה שני כללים: 1. ללמוד לפרגן לעצמנו באופן בריא יותר. (לעשות ספורט, לפגוש חברים, לצאת לאירועים תרבותיים וסדנאות העשרה, לקרוא ספר טוב וכד׳.) 2. ללמוד לפרגן - אחרי שכבר עשינו (!) פעולה חיובית המצדיקה תגמול כזה. ככה אנחנו מחנכים את המוח שלנו להיות סבלני, לדחות סיפוקים ולהיות חזק ובריא יותר מנטלית. איך אתם מפרגנים לעצמכם? מתי? כמה? האם אתם מפרגנים מספיק? אם לא- מדוע? איך תוכלו לפרגן לעצמכם יותר? הגיבו ושתפו! מחכה לשמוע מכם!